55 שנה לביקור האפיפור פאולוס ה-6
היום לפני 55 שנים, ב-5 בינואר 1964, הגיע האפיפיור פאולוס ה-6, Giovanni Batista Montini, לביקור הסטורי בישראל.
היה זה הביקור הראשון בְּארץ הקודש של ראש הכנסיה הקתולית , מאז יסודה של זו על-ידי בכיר תלמידיו של ישו, שמעון בר-יונה, הוא פטר הקדוש.
פאולוס ה-6 נבחר לכס הקדוש חצי שנה קודם לכן, והודיע שנסיעתו הראשונה מחוץ לאיטליה תהיה עליה לרגל לארץ הקודש.
ביום הראשון נחת האפיפיור ברבת-עמון, ונסע למזרח ירושלים, שהיתה עדין, שלש שנים לפני מלחמת ששת הימים, חלק ממלכת ירדן. שם נמצאו גם עיקר המקומות הקדושים לנצרות.
את הגבול בין ירדן לישראל עברו האפיפיור ופמלייתו ליד מגידו.
הוטיקן סרב שהאפיפיור ייכנס למדינת ישראל דרך מעבר מנדלבאום בירושלים, כדי שהדבר לא יתפרש כהכרה בשלטון הישראלי בעיר. וזאת למרות ששער מנדלבבאום שימש מאז מלחמת העצמאות כנקודת המעבר היחידה לצליינים, דיפלומטים ומשקיפי האו"מ בין ישראל לירדן.
מגידו היתה בדרכו של הצליין האפיפיורי אל המקומות הקדושים בצפון הארץ, והוא הגיע אליה ממזרח ירושלים דרך שכם וג'נין.
לשם כך נסלל בחופזה משני עברי הגבול כביש שבגלל חוסר תאום בין ישראל לירדן קצותיו כמעט לא נפגשו. רק ברגע האחרון תוקנה הטעות.
במגידו קבלו את פני האפיפיור הלבוש גלימה לבנה הנשיא שז"ר, ראש הממשלה לוי אשכול וסגנו אבא אבן, יו"ר הכנסת קדיש לוז ונשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן, כשהם עוטים מעילי חורף עבים שחורים. הנשיא שז"ר תפס את כף ידו של פאולוס ה-6 ומרוב התלהבות ניער אותה בחוזקה ממושכות מספר פעמים. כמעט ניתק את זרועו של האורח מכתפו.
האפיפיור הדגיש בדבריו את האופי הדתי-רוחני של מסעו, לבל יחשבו שיש בו חלילה בטוי מדיני כלשהו, ובודאי לא הכרה במדינת ישראל, אך סיים את נאומו
פעמיים במילה שלום בעברית.
אחרי שביקר בכנסיית הבשורה בנצרת, בכפר כנא שבו הפך ישו מים ליין שאזל בחתונה, בכפר נחום ובטבחא – מקום נס הכפלת כיכרות הלחם ודגי הכינרת, בהר האושר ובהר תבור, הניעו האפיפיור ופמלייתו לירושלים, הפעם דרך חדרה ורמלה.
באותו יום דחוס הם נסעו כ-300 ק"מ, וכשהגיעו לירושלים כבר ירדה החשיכה.
בכניסה לעיר קיבלו אותם בלחם ומלח ראש העיר מרדכי איש-שלום ורבה של ירושלים הרב אליהו פרדס. משם נסעה הפמליה להר ציון.
הר ציון, שמימי שיקום חומת ירושלים בפקודת הסולטן סולימן המפואר נשאר מחוץ לחומה, נשאר בידנו גם אחרי שהרובע היהודי בעיר העתיקה נפל בידי הלגיון הירדני.
הגישה אליו היתה בשביל צר ותלול – בתוספת רכבל סודי שהיה מופעל רק בלילות ללא ירח. לקראת ביקור האפיפיור נסלל תוך פחות מחודש כביש על צלעו של גיא בן-הינום, הוא הכביש המשמש גם היום את רבבות התיירים הפוקדים את המקום
ואת המתפללים היהודים בשובם מן הכותל המערבי דרך שער האשפות.
על הר ציון ביקר האפיפיור בכנסיית הדורמיציון ובאולם הסנקולום – אולם הסעודה האחרונה, שבו על-פי המסורת הסבו ישו ותלמידיו לסעודת ליל הסדר.
אולם הסנקולום הוא חלקו האמצעי של מבנה שבקומת הקרקע שלו נמצא קבר דוד המלך, ומעליו צריח של מסגד – מבנה יחודי שבו מיוצגות שלוש הדתות.
אגב, אולם הסעודה האחרונה נותר בידי ממשלת ישראל, שירשה אותו מהשלטון העותמני דרך ממשלת המנדט הבריטי. הכנסיה הקתולית היתה רוצה מאד שהוא יעבור לבעלותה, והציעה למדינת ישראל עיסקת חליפין : בתמורה לסנקולום "תוחזר" לישראל כנסיית סנטה מריה לה ביאנקה בעיר טולדו אשר בספרד. כנסיה זו, שאינה בשימוש היום, היתה במקורה בית כנסת מפואר עד לגרוש יהודי ספרד.
ליד קבר דוד נמצא על הר ציון מרתף השואה, שקדם להקמת יד ושם בהר הזכרון. במגעים שהיו עם הותיקן לשגרירנו ברומא מוריס פישר להכנת הביקור, הוצע כי האפיפיור יבקר גם בו, אך נתקלנו בסרוב מוחלט. את כבוד הכנסיה הקתולית הציל הקרדינל טיסרן, שפקד את מרתף השואה בזמן שהאפיפיור שהה בכנסיית הדורמיציון. הוא הדליק בו ששה נרות לזכר ששת מיליוני היהודים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם.
כאן אני מבקש לפתוח סוגריים ולהעלות על נס את זכרו של אותו קרדינל, צרפתי נשוא פנים, בעל זקן ארוך לבן, שהיה זקן מועצת הקרדינלים בותיקן.
טיסרן היה מזרחן בעל השכלה רחבה ועמוקה בתרבויות ולשונות המזרח התיכון העתיק, ובמשך שנות שהותו בקוריה ברומא עבר 7 אפיפיורים. בנעוריו למד בבית הספר התנכ"י הארכיאולוגי הצרפתי בירושלים, ובזמן מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא, נלחם ונפצע, והשתתף לצד גנרל אלנבי בקרב המכריע במגידו נגד הצבא הטורקי. היה זה בספטמבר 1918, לקראת סיום כיבוש הארץ וסוף המלחמה. לאיש היתה אם כן היכרות עמוקה עם האזור.
וכאן נקודה אישית. זמן קצר אחרי ביקור האפיפיור, ואני משרת בשגרירות ישראל בפאריס, נודע לנו שהקרדינל טיסרן עומד לספר על הביקור בכנסיית המדלן. הלכתי לשמוע אותו כדי לקבל דיווח כנסייתי על הביקור מכלי ראשון.
אך לא הלכתי לבדי. חיים גורי שהה באותם ימים בפאריס לרגל הופעת המהדורה הצרפתית של ספרו "כלוב הזכוכית" על משפט אייכמן, והוא התלווה אלי. התקבלנו שם בכבוד גדול כנציגי ארץ הקודש , והיה לנו ערב חווייתי מיוחד, שהוא סיפור בפני עצמו.
אותו קרדינל טיסרן, התברר יותר מאוחר, היה בעל חשיבה מעמיקה ואמיצה, וראיית הנולד. אחרי נפילת חומת ברלין ואיחודה של גרמניה התגלה בפני חוקרים מערביים ארכיון הרייך השלישי, שהוחזק במזרח גרמניה. בארכיון זה נמצא מכתב ששיגר טיסרן מרומא אל עמיתו הארכיבישופ של פאריס ביוני 1940, ימים ספורים לפני כניעת צרפת לצבא הגרמני הפולש. במכתבו מספר טיסרן שהוא ניסה ללא הצלחה להניע את האפיפיור פיוס ה-12 לפרסם קריאה אל העולם הקתולי נגד הטוטליטריזם הנאצי. והוא מוסיף: שורשי הטוטליטריזם הנאצי נטועים באיסלם, והם הועברו באמצעות רודולף הס, שגדל באלכסנדריה שבמצרים. הוא ספג שם השפעה איסלמית , והעביר אותה להיטלר כאשר שניהם ישבו יחד בכלא במינכן. היטלר הכתיב לרודולף הס את ספרו מיין קמפף, כשזה מקליד אותו במכונת כתיבה. מכתבו של טיסרן נתפס על-ידי הגסטפו בבית הארכיבישופ הצמוד לכנסיית נוטר-דאם בפארים הכבושה, ונרשמה עליו הערה כי הכותב אינו אוהד אותנו, הגרמנים.
אשר לביקור האפיפיור , הוא הסתיים בשער מנדלבאום בירושלים בטקס פרידה קצר, שבו השתתפו כל אלה שבבקר קבלו את פניו במגידו. פאולוס ה-6 ראה לנכון לצאת בדבריו להגנת קודמו פיוס ה-12, הידוע כמי שלא העז לגנות את פשעי הנאצים ולא עשה דבר כדי לנסות ולמנוע אותם.
ראוי להזכיר שביקור זה נערך כמעט בדיוק 60 שנה אחרי פגישת תיאודור הרצל בותיקן עם האפיפיור פיוס ה-10, בינואר 1904. ביומנו מתאר הרצל את עוינות האפיפיור לחזון הציוני ואת סרובו לתת את ברכתו לְיישוב יהודים בארץ הקודש. אם תבואו בכל זאת, אמר אז האפיפיור, נדאג לנצֵר את כלכם. הרצל הדגיש שהתנועה הציונית תראה במקומות הקדושים אזורים אקס-טריטוריאליים, ושאל
כיצד סובלת הכנסיה את שליטת האיסלם על כנסיית הקבר בירושלים. זה הרע במיעוטו, השיב לו פיוס ה-10.
אחרי ביקורו של האפיפיור פאולוס ה-6, שבינתיים הוכרז אחרי מותו כקדוש, עברו עוד 30 שנה עד להכרת הותיקן במדינת ישראל והקמת קשרים דיפלומטיים ביניהם ב-1994. 90 שנה אחרי פגישתו של הרצל עם האפיפיור דאז.
מסע צלב ארוך וקשה.
יואל שר
ירושלים, 5.1.2019