הסיפור המדהים על שורשיה היהודיים של מכונית סיטרואֶן  

כפי שסופר למושיק טימור בתכנית ששי-אישי ברשת ב', 19.10.2018

(בתוספת תמונות)

הנושא שעליו אני  מבקש לדבר הערב הוא קצת בחזקת אתרוגים אחרי סוכות, מכיון שהוא לא עלה לשידור בחג, כפי שתוכנן,אך הוא מענין ומפתיע בכל ימות השנה.

ומה יכול להיות הקשר בין חג הסוכות לבין מכוניות סיטרואן לדורותיהן? תתפלאו: אתרוגים, דוקא.

השנה מלאו 140 שנה להולדתו בפאריס של אנדרה סיטרוּן(וו שרוקה), מהנדס, יזם, תעשיין מוכשר, שהקים מפעל לייצור מכוניות שהיה בשנות ה-20 של המאה הקודמת הרביעי בגודלו בעולם – מפעל סיטרואן.

 

אנדרה סיטרואן, 1932

 

אנדרה היה ילדם החמישי של יהלומן יהודי מהולנד, שפשט את הרגל והתאבד בקפיצה מחלון דירתו, ושל מאשה אַמֶליה קליינמן, יהודיה ילידת ורשה.        מה מקור השם? סבא-רבא של אנדרה היה סוחר פרי הדר באמסטרדם שבהולנד בראשית המאה ה-19, ובשל כך כינו אותו לימוּנמן, איש הלימונים.

אפשר להניח שחלק  נכבד  מעיסוקו היה מכירת אתרוגים לקראת חג הסוכות.

בנו של לימוּנמן, הסבא של אנדרה, לא המשיך לעסוק בפרי הדר, והיה  לתכשיטן. משום מה החליט לשנות  את שם המשפחה לסיטרוּן (וו שרוקה), כינוי אחר ללימון , וזה נשאר גם שמו הרשמי של האבא היהלומן, כאשר היגר לצרפת ב-1873.

גם לימוּן וגם סיטרוּן נכתבים בהולנדית בצרוף האותיות O  ו-E.  חברי הטוב מילדות איתמר פרת, בעצמו יליד אמסטרדם, אישר לי כי ההגוי  וּ  נכתב בהולנדית OE .

אנדרה נולד ב-1878. כצרפתי, הוא לא אהב את הצליל ההולנדי של שם המשפחה שלו, וכאשר נכנס ללמוד בבית ספר תיכון בפאריס הוסיף נקודתיים אופקיות על האות ë, כך שהשם הפך מסיטרוּן (ו שרוקה) לסיטרואֶן, וכך הוא נשאר.

בהיותו בן 10 אנדרה חוזה בהקמתו של מגדל איפל. הוא נלהב ומחליט שכשיגדל יהיה מהנדס. הוא אכן מסיים את בית הספר הפוליטכני המהולל ב-1902. אך בינתיים, בחופשת הפסחא של שנת 1900, והוא בן 22, הוא נוסע לביקור משפחה בפולין. בן משפחה מפגיש אותו עם בעל מפעל קטן בלודז', שהמציא  תמסורת חדשנית בעלת שנים כפולות בצורת האות V. סיטרואן מבין את גודל ההמצאה ורוכש את הפטנט.  אחרי סיום לימודיו ושרותו הצבאי בחיל התותחנים בדרגת סגן משנה, הוא מקים בפאריס מפעל קטן לייצור תמסורות, ובו עשרה עובדים. עם התפתחות המנועים החשמליים, יש באותה עת דרישה גוברת לתמסורות פלדה איכותיות,  והמפעל הקטן צומח במהירות. הלוגו שלו :  צמד אותיות V הפוכות, שהן עדיין הלוגו המוכר של מכוניות סיטרואן. סמל של פטנט, שנולד בעיר התעשייתית היהודית לודז' שבפולין.

 

ההמצאה של היהודי מלודז', שהולידה את סמל ה-V הכפול של סיטרואן

 

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, סיטרואן מתגייס מיד ומועלה לדרגת סרן. במסגרת תפקידו בחיל התותחנים הוא נוכח לראות שקיים מחסור קשה בתחמושת ארטילרית.  הוא פונה למשרד המלחמה ומציע להקים מפעל שייצר במהירות כמויות גדולות של פְגזי תותחים. עם חסכונותיו ובעזרת כמה ידידים אמידים, הוא בונה תוך שלשה חודשים מפעל על שטח של 150 דונם על שפת נהר הסן, ליד מגדל איפל. הוא מנהיג בו שיטות יצור שהביא עמו מביקוריו בארצות הברית:  13,000 פועלות מייצרות מדי חודש 10.000 פְגזים, תרומה עצומה למאמץ המלחמתי. אחרי סיום המלחמה, כאשר אין יותר ביקוש לפגזים, סיטרואן מחליט להסב את מפעל התחמושת למפעל לייצור מכוניות.

והוא משתמש בפטנט שרכש בלודז' כדי לבנות מכונית בעלת הנעה קדמית עם תמסורת השיניים הכפולות: מכונית הסיטרואן הראשונה נולדה, ב-1919. המשך ההרפתקה מרתק לא פחות. זאת אחת מהרפתקאות התעשיה הגדולות ביותר של הזמנים המודרניים.

הלוגו בגרסה המקורית מ-1919, ובגרסתו הנוכחית

הביקוש לכלי רכב ממונעים הנו לא רק חלק מתהליך המודרנה. הוא נובע גם מהקטל ההמוני של הסוסים, כבהמות הובלה,  בחמש שנות המלחמה.

אנדרה סיטרואן אינו רק מהנדס מוכשר ותעשיין בעל כושר ארגוני וחזון. הוא גם איש יחסי ציבור ושיווק גאוני, בעל דמיון יצירתי חדשני. הוא רואה במכונית גם כלי עבורה וגם אמצעי בילוי, ומכריז על השקת דגם שמחירו פחות ממחצית מחירה של המכונית הזולה ביותר בשוק. בשנה הראשונה למפעל הוא מייצר 30 מכוניות ליום. 20,000 בשנה.

כעבור 10 שנים, ב-1929, הוא מגיע לייצור של 400 מכוניות ליום.

אלא שאז חל המשבר הכלכלי העולמי הגדול. מפעלי סיטרואן, שבינתיים התרחבו, עומדים בפני בעיות מימון קשות.  הם מעסיקים עתה 32,000 פועלים, מייצרים מעל ל-100,000 מכוניות בשנה, שקרוב למחציתן מיוצאות לחו"ל.

סיטרואן מנהיג חידושים ששום פירמה אירופית לא פיתחה לפניו – רשת מוסכים, שרות לקוחות, ייצור ומכירה של חלקי חילוף מקוריים.  הוא מקים חברות מוניות וקווי אוטובוסים באזורים כפריים, שהרכבת לא מגיעה אליהם, ומייסד חברות בת ברחבי אירופה. הראשון, הוא מבצע נסויי בטיחות.

השם סיטרואן מאיר את מגדל איפל במשך 9 שנים, באמצעות 250,000 נורות חשמל צבעוניות. אותו מגדל איפל ששימש לו השראה בילדותו להקדיש את חייו להנדסה תעשייתית.

 

פרסומת סיטרואן על מגדל איפל , 1925-1935 

 

בסוף 1922 הוא מארגן מסע לחציית מדבר הסהרה באפריקה עם מכוניות חצי-זחל, זחל"ם, שמביא לו פרסומת ענק ויוקרה רבה. הוא חוזר על התרגיל בערבות אסיה התיכונה ב-1924,  ובאלסקה ב-1934.

חציית מדבר סהרה ע:"י זחל"מי סיטרואן  ב-1922 –  מבצע פרסומתי אדיר

 

הראשון, הוא יוזם כתיבת פרסומת בעשן לבן על-ידי מטוס : השם סיטרואן מתפרש לאורך 5 ק"מ מעל לשער הנצחון בפאריס, לרגל  תערוכת מכוניות בינלאומית עוד ב-1922.

כמעסיק, הוא מנהיג תנאי עבודה ורווחה מהפכניים באותה תקופה. העובדים והעובדות, שהאחוז שלהן גבה במיוחד, לובשים חלוקים לבנים ונהנים ממתקנים היגייניים ושרותים סוציאליים יוצאי דופן. מקלחות, מלתחות, מסעדות שמגישות תפריט זהה למנחלים ולפועלים. מרפאות, חדרי מיון וניתוח, מרפאות שניים עומדים לרשות העובדים.  עובדות בהריון זוכות למענקים חודשיים, למענק לידה ולמענק הנקה. מעון פעוטות צמוד למפעל.

לכל זה יש מחיר, המתעצם על רקע המשבר הכלכלי של ראשית שנות ה-30. מפעלי סיטרואן פושטים את הרגל, וממשיכים להתקיים ולייצר בזכות רכישת הצלה בשנת  1935 על-ידי חברת הצמיגים הצרפתית מישלן.

באותן שנים הפירמה ידועה כממציאה ויצרנית של מכונית ההנעה הקדמית.

המודל הקלאסי של מכונית סיטרואן בעלת ההנעה הקדמית

בשנים שאחרי מותו של אנדרה סיטרואן היא עדין מתבלטת בשני דגמים מהפכניים אגדתיים – ה-DS, בעל המתלה ההידראולי, והדה-שבו, הדגם העממי המושווה לקופסת סרדינים. בשני הדגמים האלה נהגתי.

 

ה"דה-שבו", קופסת הסרדינים המשפחתית החביבה. משמאל –  עם הלוחיות הדיפלומטיות

לאורך 63 השנים האחרונות היו לי, או עמדו לרשותי, כעשרים מכוניות. שתים מהן נשאו בגאון כאמור את סמל ה-V הכפול המהופך של סיטרואן.  הראשונה היתה דה-שבו כחולה, המכונית החביבה ביותר שהיתה לי אי פעם. הייתי אז, בראשית שנות ה-60,  דיפלומט צעיר בשגרירות ישראל בפאריס, וזאת היתה כנראה מכונית הדה-שבו היחידה בעולם שנשאה לוחיות דיפלומטיות ירוקות.                                                                מאוחר יותר, כשגריר ישראל בטוגו שבמערב אפריקה, עמדה לרשותי מכונית דה-אס, שהיתה  אידיאלית לנסיעה בדרכי העפר הלא  סלולות. כאשר ביקשתי.

מכונית ה-DS האגדתית בעלת המתלה ההידראולי, על רקע מגדל איפל

מהנהג המקומי שלנו תיאופיל שיתן לי לנהוג בה, הוא הזהיר אותי שחייבים לנסוע לפחות במהירות של 100 קמ"ש כדי לדלג מעל החריצים העמוקים הרבים החוצים לרוחבה את הדרך העפר העשויה אדמת לטריט, כעין פח גלים. וכך נסענו  מאות קילומטרים.

הצד השני של המטבע פחות יפה. אנדרה סיטרואן חי חיים צנועים יחסית, לא רכש ארמונות ולא צבר יצירות אומנות. אך הוא היה מכור להימורים במשחקי קזינו ומרוצי סוסים, והפסיד בהם סכומים דימיוניים.

הוא  נפטר צעיר ב-1935,  בגיל 57 ממחלה ממארת. הוא נטמן בטקס יהודי דתי בבית הקברות מונטפרנס,  בנוכחות הרב הראשי של פאריס.

השטח המקורי של המפעל, ליד מגדל איפל, הפך לפארק הנושא את שמו של אנדרה סיטרואן, נינו של מוכר אתרוגים יהודי מאמסטרדם, בנה של יהודיה מוורשה ומיישם כושר ההמצאה היהודי מלודז'.

הקדישו מחשבה לזכרו בכל פעם שתפגשו מכונית הנושאת את הלוגו של ה-V  הכפול ההפוך, ולא רק בחג הסוכות.

 

 

 

יואל שר

ששי-אישי  19.10.18

 

 

להאזנה:

https://www.kan.org.il/radio/program.aspx/?progid=1181

 1:39:35 – 1:27:00